מערכת החינוך בארצות הברית נחשבת לאחת המגוונות והמורכבות בעולם. המערכת פועלת בשלוש רמות עיקריות: פדרלית, מדינתית ומקומית, עם דגש על חופש פעולה רחב למדינות ולרשויות המקומיות בעיצוב תוכניות הלימוד ומדיניות החינוך. השכלה חובה נמשכת מגיל 5 או 6 (תלוי במדינה) ועד גיל 18. המערכת כוללת מסלולים ציבוריים, פרטיים, אלטרנטיביים ואפשרויות לחינוך ביתי, כך שהיא מתאימה למגוון רחב של צרכים ותפיסות חינוכיות.תושבים וגישה למשאבים.
חינוך לגיל הרך בארצות הברית (0–5 שנים) כולל מסגרות פרטיות, ציבוריות ויוזמות ייחודיות המיועדות לקהלים שונים. תוכניות כמו Head Start ו-Early Head Start נועדו לסייע לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. במקביל, קיימים מעונות פרטיים רבים, שעלותם משתנה מאוד בין אזורים.
החינוך היסודי מתחיל בגיל 5 או 6 (גן חובה, Kindergarten) ונמשך עד כיתה ה' או ו', תלוי במדינה. התלמידים נחשפים ליסודות הקריאה, הכתיבה והמתמטיקה, לצד נושאים נוספים כמו מדעים, אמנות וחינוך גופני.
שלב החינוך התיכוני בגרמניה מחולק לשני שלבים: Sekundarstufe I (שלב ראשון) ו-Sekundarstufe II (שלב שני). השלב התיכוני מתחיל בגיל 10 (או 12 בחלק מהמדינות הפדרליות) וממשיך עד גיל 18.
שלב זה מחולק למספר סוגי בתי ספר שונים בהתאם לרמת הישגיו של התלמיד ומסלולו העתידי:
החינוך התיכוני הציבורי הוא בחינם, אך קיימים גם בתי ספר פרטיים בעלי עלויות משתנות. כמו בחינוך היסודי, גם בתיכונים קיימים בתי ספר אלטרנטיביים בגישת וולדורף ומונטסורי, המספקים מסלול לימודים ייחודי ואינטגרטיבי עם תשלום חודשי.
אחד המאפיינים הבולטים של מערכת החינוך הגרמנית הוא תכנית ההכשרה הדואלית, המשלבת עבודה מעשית לצד לימודים. תכנית זו מאפשרת לתלמידים לבחור בין מסלולים מקצועיים כגון טכנאות, מסחר והנדסה, והיא נחשבת לאחת התכניות המוצלחות להכשרה מקצועית בעולם. התלמידים עובדים בחברות ונרשמים למרכזי הכשרה מקצועית, שם הם לומדים בצורה מעשית.
בגרמניה, חינוך ביתי כמעט אינו מתאפשר באופן חוקי, והורים מחויבים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך הפורמלית. לפי החוק הגרמני, החינוך חובה עד גיל 18 והעדרות ממסגרת חינוכית ללא היתר עלולה לגרור עונשים. עם זאת, במקרים מיוחדים, כמו סיבות רפואיות או משפחתיות מיוחדות, ניתן לקבל אישורים חריגים ולשלב חינוך ביתי בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך.